OECD Multilingual Summaries

ITF Transport Outlook 2017

Summary in Hebrew

סקירת התחבורה של פורום התחבורה הבינלאומי לשנת 2017

תקציר בעברית

רקע

"סקירת התחבורה של פורום התחבורה הבינלאומי" בוחנת מגמות אחרונות ותחזיות לטווח הקצר לסקטור התחבורה בעולם. הסקירה מציגה תחזיות ארוכות טווח לביקוש לתחבורה עד לשנת 2050 עבור הובלת מטענים (ימית, אווירית ויבשתית) והובלת נוסעים (כלי רכב, רכבות ומטוסים) וכן פליטות פחמן דו חמצני, לפי תרחישי מדיניות שונים.

הסקירה מתמקדת במיוחד באופן שבו שינויי מדיניות ושינויים כלכליים וטכנולוגיים שאירעו מאז 2015, לצד התפתחויות בינלאומיות אחרות דוגמת ניסוח מטרות הפיתוח בר‑קיימא, מעצבים את עתיד הניידות. פוקוס מיוחד על נגישות/זמינות בערים מדגיש את תפקידם של קווי מדיניות ביצירת מערכות תחבורה בנות קיימא שמספקות גישה שווה לכולם.

ממצאים

פליטות פחמן דו חמצני שמקורן בתחבורה עלולות לגדול ב‑60% עד 2050, וזאת על אף ההתקדמות הטכנולוגית הרבה שמניחים בתרחיש הבסיסי שמוצג במסגרת הסקירה. אם לא יינקטו אמצעים נוספים, פליטות פחמן דו חמצני שמקורן בהובלת מטענים ברחבי העולם עלולות לגדול ב‑160%, שכן בתרחיש הבסיס, המסתמך על תחזיות הסחר של OECD, נפחי הובלת המטענים הבינלאומית צפויים לשלש את עצמם. מצב זה נובע בעיקר משימוש מוגבר בהובלה יבשתית, במיוחד למרחקים קצרים ובאזורים שתנועת הרכבות אינה מגיעה אליהם, לדוגמה דרום מזרח אסיה. ייעול נתיבים או שיתוף משאיות ומחסנים בין חברות יאפשרו פקטורי טעינה גבוהים יותר ונסיעות ריקות מעטות יותר. רווחי יעילות כאלה יכולים להקטין את פליטות הפחמן הדו חמצני של המשאיות עד כדי שליש.

מספר הטסים ימשיך לעלות בעוצמה ככל שעולה נגישותן של ערים ברחבי העולם דרך האוויר. ב‑15 השנים הבאות, תנועת הנוסעים באוויר יכולה לגדול ב‑3% עד 6% מידי שנה, כשנתיבי האוויר בתוך אסיה הם אלה שצפויים לגדול בקצב המהיר ביותר, של כ‑10%. בין השנים 2015 ‑ 2030, פליטות הפחמן הדו חמצני שמקורן בטיסות בינלאומיות יכולות לגדול ב‑56% לערך, למרות שיפור ניכר ביעילות צריכת הדלק. הסכמי שמיים פתוחים וטיסות לואו‑קוסט אזוריות רבות יותר יאפשרו לרשת להתרחב ולמחירים לרדת, ובאופן זה יניעו צמיחה. ככל שזמני הנסיעה יתקצרו, ערים ברחבי העולם יהיו נגישות יותר. קיימים עדיין הבדלים בנגישות אווירית לאזורים שונים, אך השקעה בשדות תעופה אזוריים וקשרים יבשתיים משופרים בין נמלי תעופה וערים יכולים לפתור זאת.

בין השנים 2015 ו‑2050, צפויה הניידות הממונעת בערים להכפיל את עצמה. על פי תרחיש הבסיס של הסקירה, היא צפויה להגיע ל‑41% בשנת 2030 ול‑94% בשנת 2050. באזורים המתפתחים יוסיף לגדול חלקם של רכבים פרטיים, שיקטן רק במעט במשקים המפותחים. בתרחישי המדיניות החלופיים, שכוללים תמריצי לתחבורה הציבורית, הקילומטרים של הנוסעים הממונעים מגיעים לרמות דומות, אך אוטובוסים ושירותי תחבורה ציבורית נותנים מענה ליותר מ‑50% מהביקוש הכולל.

תובנות המדיניות

יש לתרגם את ההסכם שאומץ בוועידת האקלים בפריז 2016 לפעולות קונקרטיות עבור סקטור התחבורה.

על מנת לשמר את רמות פליטת הפחמן הדו חמצני של התחבורה ברמות של 2015, יידרש יישום של מגוון רחב של מדיניויות ואמצעים. יש להשתמש בכל מנופי המדיניות: יש להימנע מביקוש לא נחוץ לתחבורה, לעבור לאופציות תחבורה בנות קיימא ולשפר את היעילות. יידרשו לשם כך גם מנגנונים מבוססי‑שוק, דוגמת תכנית הקיזוז לתעופה הבינלאומית שעליה החליט ארגון התעופה האזרחית האווירית. לפי תרחישי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, בעזרת אמצעים אלה אפשר עדיין להגביל את ההתחממות הגלובלית ל‑2 מעלות צלזיוס מעל לרמות ששררו לפני התקופה התעשייתית, אך לא ל‑1.5 מעלות שאליהן שאף הסכם פריז.

המדיניות תצטרך להיות גמישה בהתמודדותה עם חדשנות משבשת בתחבורה.

חידושים טכנולוגיים כגון ניידות חשמלית, כלי רכב אוטונומיים או פתרונות ניידות משותפים חדשים צפויים לשנות מן היסוד את דפוסי הניידות, בעיקר בערים. אחדים מהחידושים מספקים הזדמנויות להפחית משמעותית את טביעת הפחמן הדו‑חמצני של התחבורה ולשפר גישה כוללת ושווה. בסקטור הובלת המטענים, משאיות עצמאיות יכולות להסיט בצורה דרמטית את היתרון התחרותי בין צורות הובלה שונות, ולהפנותו להובלת מטענים יבשתית. בקווי המדיניות ובתכנון יש לתת את הדעת לשינויים אלה על מנת להימנע מבניית תשתיות יקרות שיהפכו במהרה מיושנות או להינעל על נתיבי פיתוח עתירי פחם או לא שוויוניים.

להפחתת הפחמן הדו חמצני שמקורה בניידות אורבנית נחוץ יותר מכלי רכב וטכנולוגית דלק משופרים.

קדמה טכנולוגית לבדה לא תשיג הפחתה של פליטות פחמן דו‑חמצני בערים. כדי להשיג את הפחתת הפחמן הדו חמצני הנוספת הנדרשת, נחוצות מדיניויות משנות התנהגות כגון מסי דלק, מחירי נסיעות נמוכים או מדיניויות שימוש בקרקעות שמגבילות התפרשות העירונית. פליטות פחמן דו‑חמצני נמוכות יותר שמקורן בניידות אורבנית יכולות גם לבוא כתופעות לוואי חיוביות של מדיניויות למאבק במזהמי אוויר מקומיים וצפיפות, שהנם אתגרי התחבורה הדחופים ביותר בערים רבות.

מדיניויות המתמקדות בשימוש בקרקעות יכולות להפחית את תשתיות התחבורה הנחוצות כדי לספק גישה שוויונית יותר בערים.

אספקת גישה שווה למקומות עבודה ושירותים היא אחת המטרות של יעדי הפיתוח בר קיימא של האו"ם. בערים רבות, הגמישות שמציעים רכבים פרטיים פירושה שהם מספקים גישה טובה יותר (הנמדדת לפי מספר ההזדמנויות שאליהן ניתן להגיע בכמות זמן נתונה) מזו שמספקים אמצעי התחבורה הציבורית, גם כאשר נותנים את הדעת לצפיפות). ובכל זאת, לתחבורה הציבורית יש יכולת לספק גישה כוללת להזדמנויות כאשר היא עצמה נגישה לכל הנוסעים והכיסוי שהיא מעניקה מתוכנן כראוי. היות שערים צפופות הופכות את מערכות התחבורה הציבורית ליעילות יותר, מדיניויות המתמקדות בשימוש בקרקעות יכולות לתרום לשיפור הגישה.

שומה על ממשלות לפתח כלי תכנון שיאפשרו להסתגל לאי‑וודאויות שיוצרים דפוסי צריכה, ייצור והפצה משתנים.

פרוצדורות תכנון גמישות, המבוססות על חזון אסטרטגי לטווח ארוך, מסייעות להסתגל לאי‑ודאויות הנובעות מדפוסים משתנים של ביקוש עולמי, ייצור ונתיבי שייט. תזמון הוא גורם מכריע בתכנון תשתיות טוב ובהכנסה הדרגתית של יכולות שיאפשרו להחליק את חוסר האחידות הקיים בהשקעה בתשתיות, למשל בנמלים. תכניות כאלה צריכות להגדיר את כיוון ההתפתחות העתידית, לתעדף השקעות ולזהות צווארי בקבוק פוטנציאליים בעתיד. הן גם יכולות ליצור את הבסיס לשימור הקרקעות, לדוגמה בפיתוח עתידי של נמלים ומסדרונות.